סקירה כללית
המחקר מדגיש את התפקיד הקריטי של אסטרטגיות ללמידה עצמית (Relf-Regulated Learning – SRL) בחינוך הגבוה, תוך הדגשת חשיבותן להצלחה אקדמית. המחקר מצא קשר משמעותי בין השימוש באסטרטגיות ללמידה עצמית להישגים אקדמיים גבוהים יותר בקרב סטודנטים לתואר ראשון. נמצא כי בעלי הישגים גבוהים השתמשו בעקביות רבה יותר באסטרטגיות ללמידה עצמית כגון קביעת מטרות, בחירת אסטרטגיות והערכה עצמית, בהשוואה לבעלי הישגים נמוכים, מה שמעיד על יעילותן של אסטרטגיות אלו בקרב שני המינים.
רכיבי ויתרונות אסטרטגיות ללמידה עצמית
אסטרטגיות ללמידה עצמית כוללות קביעת מטרות, מוטיבציה פנימית, תיעוד עצמי, הערכה עצמית, ניהול זמן, בקשת עזרה ותחושת יעילות עצמית. רכיבים אלו חיוניים לשיפור המוטיבציה, המעורבות והביצועים האקדמיים. שימוש יעיל באסטרטגיות אלו מוביל לעיבוד מידע טוב יותר, רכישת ידע והצלחה אקדמית כוללת. תחושת יעילות עצמית גבוהה, בפרט, מחזקת את הביטחון וההתמדה במשימות לימודיות.
שיטת המחקר ופרופיל המשתתפים
המחקר השתמש בעיצוב תיאורי מתאם ומחקר חתך, וכלל 322 סטודנטים לתואר ראשון מתחומי מדעי החברה. המשתתפים חולקו לבעלי הישגים גבוהים ובעלי הישגים נמוכים תוך שימוש בשאלון שפותח על ידי החוקרים למדידת אסטרטגיות ללמידה עצמית. הממצאים גילו הבדלים משמעותיים בשימוש באסטרטגיות ללמידה עצמית בין בעלי הישגים גבוהים לנמוכים, כאשר בעלי הישגים גבוהים הצטיינו בקביעת מטרות, מוטיבציה פנימית, הערכה עצמית ותחושת יעילות עצמית.
מסקנות המחקר והמלצות
המחקר מציע שמורים בחינוך הגבוה צריכים לעודד את השימוש באסטרטגיות ללמידה עצמית באמצעות תרגולים רפלקטיביים ולעודד בעלי הישגים נמוכים להשתתף בפעילויות המפתחות את מיומנויות הלמידה העצמית שלהם.
חשיבות אסטרטגיות ללמידה עצמית בחינוך הגבוה
הצורך במחקר אסטרטגיות ללמידה עצמית נובע מהצורך לשפר את הפרקטיקות החינוכיות ותוצאות הסטודנטים בחינוך הגבוה, בו הסטודנטים מתמודדים עם דרישות אקדמיות גוברות. ויסות עצמי חיוני לניהול התנהגויות למידה, מוטיבציה ורגשות בצורה יעילה, במיוחד במשימות בעלות חשיבות גבוהה. אף על פי שחשיבות אסטרטגיות ללמידה עצמית ידועה, המחקר בתחום זה היה מוגבל, מה שהופך את המחקר הנוכחי לתרומה חשובה להבנת תפקידן בהצלחה האקדמית.
הקשר בין ויסות עצמי להצלחה אקדמית
ויסות עצמי מהווה גורם קריטי להצלחה אקדמית, כפי שנמצא במחקרים רבים. Zimmerman (2000, 2008, 2013) ו-Schunk & Zimmerman (2007) מדגישים את תפקיד הוויסות העצמי בלמידה, ומראים שסטודנטים המנהלים את תהליכי הלמידה שלהם משיגים תוצאות אקדמיות גבוהות יותר.